דף הבית



   סוף דבר
 

אפיון המורשת הנורמטיבית של מגילת שיר השירים, תוך ציון הקשיים שהיא מציבה בפני קורא/לומד נורמטיבי, המודע לייעדיו של קאנון מקראי מקוּדש, מחד-גיסא, והצגת פתרונות אלגוריסטיים-לאומיים, מִזה, ופרטיים-קבליים, הנוגעים הן לשלמה המלך והן לכל אדם, מִזה – מאידך גיסא, היוו תשתית לתיאור זיקות שונות של יצירות ספרות אליה.

מסתבר שאופני השפעתה רב-גוניים: יש שקיבלוה כרוחה הפשטית או הפרשנית, יש שקראו עליה תיגר, בייחוד כשעִימתו את פרשנויותיה עם מוראות השואה. יש שגררוה למחוזות פילוסופיים, ויש שהרחיקו לכת ופירשו בעזרתה את משנתם המגדרית.

רוב היצירות הן מתחום הליריקה לסוגיה: בלדות, סונטות, שירים ליריים ואפיים.

דוד פרישמן התייחד בפרק משלו, מסיבות פרוזאיות וענייניות: סוגתו המעורבת משלבת פרוזה, שירה ושירה מקראית, מחד-גיסא, ויש ביצירתו משום נגיעה ברוב אפשרויות ההתייחסות למורשת, מאידך גיסא.

אלה כאלה יצרו יחדיו מקהלה, שעל אף ריבוי קולותיה, אין הרמונית ממנה!